החלטה בתיק ת"א 19928-08

בקשה להפקדת ערובה להוצאות משפט בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק).

1.      התובעת, חברה בע"מ, הגישה תביעה על סך 1,017,411 ש"ח בשל נזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות שריפות שאירעו ב-19/3/05 וב-20/3/05 בבית-עסק (מסעדה) שהפעילה. הנתבעת היא מבטחת המסעדה שסירבה לשלם את תגמולי הביטוח בין השאר נוכח הטענה כי מדובר בחשד להצתה מכוונת.

2.      התביעה הוגשה ב-2008 ומאז נוהלו הליכים מקדמיים שחלק מרכזי בהם נגע לדרישת הנתבעת לגילוי מסמכים שונים הנוגעים לפעילותה ולמצבה הכלכלי של התובעת. לבסוף, לאחר דין ודברים, ניתן ב-25/3/10 צו המורה לתובעת למסור לנתבעת ייפוי כוח וכתב ויתור סודיות המופנה לרשויות המס ומאפשר לנתבעת לקבל מידע מתיקה של התובעת. בעקבות הצו פנתה הנתבעת לרשויות המס.

3.      ב-18/8/10 נתקבלה תשובת רשות המיסים (פ"ש גוש דן) לפיה לתובעת נפתח תיק מס ב-1/3/05 (כשלושה שבועות לפני השריפה), וכי התיק סווג כבלתי פעיל מ-13/11/05. ב-7/2/11 נתקבלה תשובת אגף המכס והמע"מ לפיה לתובעת אין תיק מע"מ. הנתבעת מציגה גם תדפיס של רשם החברות לפיו התובעת לא שילמה אגרות משנת 2004 וקיימים שעבודים על נכסיה. 

4.      על יסוד מסמכים אלו הוגשה הבקשה הנוכחית, בטענה כי מדובר בחברה בלתי פעילה וחסרת נכסים, וכי אם תדחה התביעה לא תוכל הנתבעת לקבל את הוצאותיה. הנתבעת מבקשת ערובה שלא תפחת מסכום של 100,000 ש"ח (10% מסכום התביעה). התובעת מצידה מעלה שורה של טיעונים ובכללם אמנה את הטענה בדבר פגיעה בזכות הגישה לערכאות, את הטענה כי הנתבעת כרתה חוזה ביטוח עם התובעת, את הטענה כי נקלעה למצבה הכלכלי הנוכחי בשל התנהלות הנתבעת שסירבה לשלם לה בגין נזקיה, את הטענה כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים, ואת הטענה - החשובה לענייננו - כי מי שעומד מאחורי התביעה הינו מר דוד ברזני, בעליה של התובעת וכי התובעת רשומה כתובעת משום שהמסעדה פעלה תחת שמה. כתמיכה לטענותיה מציגה התובעת מסמכים המצביעים לטענתה על פעילות המסעדה עובר לשריפה. על כל אלו מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבעת לא תמכה את בקשתה בתצהיר.

דיון והכרעה

5.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו אני מקבל את הבקשה.

6.      ככלל מוסדר נושא הפקדת ערובה להוצאות משפט בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. עם זאת, בעניינן של חברות שאחריות בעליהן מוגבלת נקבע בסעיף 353א בחוק החברות דין ספציפי ושונה כדלקמן:

הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

סעיף זה החליף (גם אם באחור מה) את סעיף 232 לפקודת החברות שקבע הסדר דומה (ראו, הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638). 

7.    ההסדר הספציפי המאוחר שנקבע בחוק גובר על ההסדר הכללי שנקבע בתקנות, ומכאן שנקודת האיזון בנוגע לחברות בע"מ נוטה לכיוון הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט. טעם הדבר הוא שחברה הנה אישיות משפטית מלאכותית הנשלטת בידי בעלי מניות היכולים להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות ולנקוט צעדים שיסכלו את יכולתו של הנתבע לקבל את הוצאותיו. עמד על כך כב' השופט גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר [13/7/08]:

"נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים."

וראו גם דברי כב' השופט שלמה לוין ברע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 [1990]: 

"בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם, אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה, שבה תובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות".

8.   הכלל הוא אפוא הפקדת ערובה כפוף לחריגים שקבע החוק. עם זאת נפסק כי יש לפרש את ההסדר החוקי בגמישות, לאור טעמיו המהותיים של ההסדר הכללי שבתקנות - בעיקר זכות הגישה לערכאות - הנטועים,  בין השאר, גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית-המשפט נדרש אפוא לשקול שורה של שיקולים, ובהם זכות הגישה לערכאות וסיכויי התביעה. עמד על כך כב' השופט מלצר ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [11/2/09]:

מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו ... זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכללוהפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: " אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש - כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה" [ההדגשות במקור - ר' ח']. 

ויודגש: נטל ההוכחה בשלב הבדיקה השני מוטל על החברה התובעת, היינו - עליה להראות כי נתקיימו נסיבות מיוחדות שמצדיקות שלא להטיל ערובה [ שם]. 

מן הכלל אל הפרט

9.    עיון במסמכים שהציגה הנתבעת מעלה ספקות בנוגע למצבה הכלכלי של התובעת. כאמור, לתובעת לא נפתח כלל תיק מע"מ ואילו התיק ברשות המיסים נפתח כשלושה שבועות לפני השריפה והוא אינו פעיל משנת 2005. התובעת מצידה לא הציגה כל מסמכים בנוגע למצבה הכלכלי העדכני, וכפי שטענה למעשה מדובר בחברה שאינה פעילה מאז השריפה ומכאן שנכסיה מוגבלים. התובעת לא הציגה מסמכים כלשהם בנוגע לנכסים או כספים שבידיה כיום וליכולתה הכלכלית לפרוע הוצאות שיפסקו. הוצגו אמנם מסמכים שעסקו בתקופה שלפני התאונה אולם עיון מדוקדק מגלה כי הם מתייחסים לפעילותו של מר ברזני, בעליה של התובעת, כעצמאי ולבית-עסק בשם אחר ("ננדוס הבורסה").